אולכסנדרה הריצוליה
אוקראינה, הליצינובה (כפר ליד העיר מיקולאייב)
ישראל, אשקלון
“כשהמלחמה באוקראינה פרצה אני ואמא שלי ברחנו לשוויץ. אמא שלי בחרה להישאר שם ואני הגעתי לישראל בעקבות בעלי אולכסנדר שכבר עבד פה באזור אשקלון כפועל בניין. חיינו חיים נורמליים רחוק מהמלחמה באוקראינה ולאחר זמן לא רב בישראל מיכאילו נולד.
אנחנו ברחנו מהמלחמה באוקראינה ומצאנו את עצמנו במלחמה בישראל. בשבת, השבעה באוקטובר, בשעה 6:31 החל ירי טילים מסיבי לאשקלון. ידענו טוב מאוד לאיפה אנחנו מגיעים ושמענו גם על כיפת ברזל שמצליחה ליירט חלק גדול מהטילים אבל במטח הטילים בשבעה באוקטובר אני ואולכסנדר רעדנו בגלל שזו הייתה הפעם הראשונה שהיינו צריכים לדאוג לא רק לעצמנו אלא גם למיכאילו שרק נולד חודש לפני.
בדירה ששכרנו באשקלון אין ממ”ד או מקלט. חדר המדרגות בבניין לא אטום ככה שהוא לא היה באמת אופציה להתגוננות. אם רצינו להתגונן מהטילים היינו צריכים לרדת למיגונית שנמצאת בהמשך הרחוב ובגלל שבאותה תקופה התאוששתי מניתוח קיסרי זה היה לי מאוד קשה להגיע אליה. נאלצנו להתפשר על מרחב מוגן ובכל התקפת טילים נכנסנו לשירותים בדירה שלנו שהיו נטולי חלונות. ככה לפחות, רסיסים לא היו יכולים לפגוע בנו.
במהלך המלחמה האחרונה, אשקלון, הייתה העיר הכי מטווחת בישראל מה שאומר שזה ממש לא מקום טוב להיות בו אם אין לך מרחב מוגן. למזלנו, זוג חברים מבת ים הציע לנו לעבור להתגורר אתם אבל לאחר מספר שבועות גם להם נולד תינוק ודירת שני החדרים נהפכה לצפופה מדי וחזרנו לדירה השכורה באשקלון.
“.מה יהיה אתנו בעתיד? כרגע, קשה לי מאוד להגיד