המתקפה של השבעה באוקטובר הייתה עבורי הלם מוחלט. האזעקות והפיצוצים הציפו מחדש את הזיכרונות הכואבים מאוקראינה. ברגעי קיצון כאלו אתה מבין מה הדברים הכי חשובים בחיים: חופש, שלום, מולדת והביטחון שלך ושל האהובים שלך

הבנו מהר מאוד שאם אנחנו רוצים להציל את עצמנו אנחנו חייבים לברוח מהבית. ברגע שהייתה הפסקת אש נכנסו לרכב והתחלנו לנסוע לכיוון מערב. במהלך הנסיעה ראיתי כל כך הרבה גופות ומכוניות שרופות. זו נסיעה שאני לא אשכח כל החיים שלי

שהמלחמה פרצה אני זוכרת בעיקר את תחושת הפאניקה שסבבה את האנשים. בהתחלה, לא כל כך ידענו מה לעשות אבל בגלל שקייב הופגזה ללא הרף החלטנו לעזוב אותה ולעבור לבית קיט שהיה לנו באזור בּ֫וּצָ’ה שהיא כעשרים קילומטר מקייב.

יש אנשים שלא יחוו מלחמה אחת כל החיים שלהם ואני כבר הספקתי לחוות שתי מלחמות. אני חושבת שהחוויה הזו גרמה לי להעריך הרבה יותר את החיים שלי. גיליתי שאני הרבה יותר חזקה ממה שחשבתי ולמדתי שאסור לפחד. גם אם אני פליטה

המלחמה פרצה בחמש בבוקר ואני עדיין זוכרת את האזעקות העולות ויורדות ואת הפיצוצים שנשמעו בכל רחבי קייב. מי שלא היה במלחמה לא באמת יכול להבין את תחושת הפחד שמתלווה אליה. הפחד הגדול נובע מכך שאין לך שליטה על החיים שלך ואתה לא יודע מה עלול לקרות לך

פליטים יכולים לברוח מהמלחמה אבל לצערי לא מהטראומה שהיא מביאה איתה

הלב שלי חצוי בין אוקראינה לישראל ואני מרגישה שאני במעגל קסמים, בין מלחמה למלחמה. אני חולמת על היום שבו מעגל הקסמים הזה ישבר ואני אוכל לחיות את חיי במלואם. באוקראינה או בישראל.

בשבועות הראשונים למלחמה כמו כל הישראלים התנדבתי בכל מקום שרק יכולתי. ארזתי מזון, ציוד, ובגדים ופיזרתי אותו בכל רחבי הארץ. הרגשתי שאני פשוט חייבת לעשות את זה. כפליטה שברחה כבר ממלחמה אחת ידעתי כמה אותם מפונים צריכים את העזרה שלנו ככה שאני ממש שמחה שיכולתי לעזור להם

הרגע הכי מפחיד שהיה לי במלחמה בישראל היה כשאזעקה תפסה אותי ואת מלאני ברחוב. לא היה לנו איפה להסתתר ולא כל כך ידעתי מה לעשות. חיבקתי את מלאני והשתטחנו על הרצפה בתקווה שהטילים לא יפגעו בנו. זה לא פשוט לברוח ממלחמה אחת ולהגיע למלחמה אחרת

התנדבתי לסייע לפליטים שחצו את הגבול והיו צריכים לסדר את המסמכים והאשרות שלהם לפני שהם ממשיכים ליעד הבא שלהם. אנחנו מדברים על מיליוני בני אדם שברגע אחד הפכו לפליטים. לקח לי זמן להפנים את העובדה הזו אבל גם אני הפכתי לפליט שלא יודע מתי הוא יוכל לחזור לאוקראינה

העצה הכי טובה שאני יכולה להעניק לפליטים כמוני היא שלמרות כל הקשיים הכרוכים בפליטות היא לאמץ את המציאות החדשה כפי שהיא. להסתגל אליה כמה שיותר מהר, לא להסתתר ולא להתחבא

המלחמה באוקראינה הפכה אותי לפליטה ונאלצתי להתמודד עם סיטואציות שלא חשבתי שאני אי פעם אצטרך להתמודד אתן. אני שמחה שהתמודדתי איתן בהצלחה ועל כך שגילתי כמה כוח ועוצמה יש בי

?שאלתם את עצמכם פעם אם הייתם צריכים לברוח מהבית מה הייתם לוקחים אתכם
אצלי התשובה הייתה מאוד ברורה. למרות שהייתה לי מזוודה מאוד קטנה מילאתי חצי ממנה במחברות הציור שלי. את החצי השני רציתי למלא בצבעי המים שלי.

שרדתי את מלחמת העולם השנייה”
שרדתי את המלחמה באוקראינה,
“.אני אשרוד גם את המלחמה בישראל

כשהנשיא שלנו הודיע על מצב חירום בכל רחבי אוקראינה אני ממש לא יכולתי לנשום. לאחר מכן קיבלתי הודעה מחברה שלי: ‘אנה, המלחמה התחילה. קחי את אווה ותברחי.’ באותו הרגע הרגשתי פחד וחוסר אונים גדול

במטח הטילים בשבעה באוקטובר אני ואולכסנדר רעדנו בגלל שזו הייתה הפעם הראשונה שהיינו צריכים לדאוג לא רק לעצמנו אלא גם למיכאילו שרק נולד חודש לפני

מלחמה מעמידה אותך בפני סיטואציות בלתי אפשריות. קשה לדעת איזו החלטה לקבל בזמן אמת אבל אני מאמינה שכל החלטה שאנחנו מקבלים בחיים בסופו של דבר היא לטובתנו. גם אם אנחנו לא תמיד מצליחים לראות או להבין את זה

מריופול היא אחת מהערים שספגו את ההפגזות הכי קשות באוקראינה. העיר שבה ביליתי את שנותיי המאושרות ביותר הפכה לעיי חורבות. במשך מספר שבועות חיינו תחת הפגזות רוסיות בלתי פוסקות

בלילה הראשון של המלחמה שמעתי פיצוץ אדיר וראיתי הבזק גדול מעבר לרחוב. זה היה טיל רוסי שהתפוצץ על בית שמולי וזה היה מפחיד מאוד. המלחמה הגיעה אלי הביתה

בחיים שלנו לא חשבנו שנהיה פליטים ושנאלץ לברוח מאוקראינה. גם לא חשבנו שאחרי שהפכנו לפליטים נהפוך שוב לפליטים בישראל אבל לחיים היו תוכניות אחרות עבורנו