מריאנה ורשבסקי
אוקראינה, קייב
ישראל, חיפה
“המלחמה פרצה בחמש בבוקר ואני עדיין זוכרת את האזעקות העולות ויורדות ואת הפיצוצים שנשמעו בכל רחבי קייב. מי שלא היה במלחמה לא באמת יכול להבין את תחושת הפחד שמתלווה אליה. הפחד הגדול נובע מכך שאין לך שליטה על החיים שלך ואתה לא יודע מה עלול לקרות לך ולאהובים שלך. בכל רגע נתון טיל או פגז יכולים להתפוצץ בקרבתך ולהרוג אותך במקום. בדיוק, מה שקרה לחברה טובה שלי שנרצחה מפגז של טנק רוסי שנורה לעבר הבית שלה.
בתחילת המלחמה, הבן שלי, שגר בישראל התקשר אלינו והתחנן שנברח מקייב ונגיע לישראל. בעלי שהוא עדיין בגיל גיוס נאלץ להישאר מאחור ואני זוכרת שלא היה לנו אפילו מספיק זמן להיפרד כמו שצריך. הכל קרה כל כך מהר ושהגעתי לתחנת הרכבת פשוט עליתי על הרכבת הראשונה שיצאה מהרציף. לא באמת היה חשוב לי לאן הרכבת נוסעת כל עוד היא נסעה מערבה ומרחיקה אותי מהמלחמה.
הרכבות היו עמוסות בנשים, ילדים וזקנים שכמוני ניסו לברוח מההפגזות של הרוסים אבל ההפגזות ליוו אותנו גם במהלך הנסיעה. אני מאוד פחדתי שאחת מהפצצות יפגעו ברכבת כי במידה והקרון שלי יופגז אני פשוט אמות והמשפחה שלי לא תדע לעולם מה קרה לי. למזלי, הצלחתי להגיע עם הרכבת לאזור הגבול עם פולין ומשם להגיע לישראל.
במבט לאחור, אלו היו הימים הכי מפחידים בחיים שלי.
ידעתי שישראל מוקפת באויבים ככה שלא הייתי מופתעת שמצאתי את עצמי שוב במלחמה. המלחמה באוקראינה לימדה אותי שאני האחראית הבלעדית לביטחון האישי שלי ושאסור לי לחכות שמישהו אחר ידאג לכך. רק אדם שלוקח יוזמה בנוגע לביטחון האישי שלו יכול לשרוד מלחמה. אם חיפה תופצץ, אני מוכנה. ניקיתי את המקלט בבניין, הכנתי תיק עם ציוד חירום ואגרתי מים ומזון יבש. לא פחות חשוב מכך נפגשתי עם השכנים שלי בבניין והכרנו באופן אישי. אם תפרוץ מלחמה אנחנו נעזור אחד לשני לעבור אותה.
אני פסיכולוגית בהכשרתי אבל לצערי בישראל עדיין לא מכירים בהכשרה שלי כפסיכולוגית בגלל ענייני רגולציה. אני אדם שתמיד לוקח יוזמה אז במקום לחכות להכרה מהמדינה כפסיכולוגית חזרתי לספסל הלימודים ובדיוק סיימתי את הכשרתי כפסיכותרפיסטית במכון אדלר. אני מקווה לחזור ולעבוד עם ילדים ומבוגרים כמה שיותר מהר ולסייע להם ככל הניתן.
בנוסף, אני מאוד אוהבת לשוט, אז אני עובדת כמאמנת שייט בחיפה ואני גאה מאוד להגיד שאני מאוד מוצלחת. המחזור הראשון של התלמידים שלי הפך להיות עמוד השדרה של נבחרת השייטים של חיפה ואני כבר מאמנת מחזור שני של ילדים.
אחד הדברים שאני אוהבת בישראל זה שאנשים כאן יודעים להנות מהדברים הקטנים של החיים. זה נראה שלמרות הסיכונים התמידיים שלחיות בישראל, הישראלים עדיין מאושרים.”