נטליה רייטמן
אוקראינה, חרקוב
ישראל, חיפה
“לצערי הרב, מלחמות הן דבר שאני מכירה מקרוב. קרוב מדי.
נולדתי באודסה בשנת 1929 וכשפרצה מלחמת העולם השנייה גלי ההדף של המלחמה הגיעו גם אלינו. בשנת 1941 שהכוחות הגרמנים כבר היו ממש קרובים אלינו, ההורים שלי שכבר שמעו מה הגרמנים עושים ליהודים ברחבי אירופה החליטו שהם לא לוקחים סיכון והחליטו שכל המשפחה תברח לסיביר. זו הייתה הפעם הראשונה בחיי שהפכתי לפליטה. אני זוכרת את המחסור באוכל, את הרעב, ואת הקור מקפיא העצמות של סיביר.
המלחמה השנייה בחיי פרצה לפני כשנתיים ולא באמת האמנתי שהיא תגיע לפתח ביתי. המלחמה עם רוסיה מתנהלת כבר עשר שנים והיא התנהלה בעיקר באזור דרום ודרום מזרח אוקראינה – אזורים שהם די רחוקים מחרקוב ככה שלא באמת חשבתי שהמלחמה תגיע גם אלי למרות שחרקוב ממוקמת רק כארבעים קילומטר מהגבול הרוסי.
אני כבר עברתי דבר אחד או שניים בחיי ובעיני מלחמה היא לא תמיד סיבה לעזוב את הבית אבל ברגע שנחתה פצצה בחצר הבית שלנו ונרצחו אזרחים רבים הבנתי שאני חייבת לעזוב. הנכדה שלי שמתגוררת בישראל הצליחה ליצור קשר עם בית חב”ד והם הצליחו לחלץ אותי לאחד מבתי הכנסת בחרקוב ומשם חולצתי לגבול עם מולדובה. משם כבר הצלחתי לעלות על טיסה ולהגיע לישראל.
איך ההרגשה להיות פליטה בפעם השנייה?
האמת היא שאני כבר בת 94 ואני מרגישה שחייתי חיים מלאים ומעניינים ככה שאני פחות פוחדת על חיי. החיים לימדו אותי שאין לנו באמת שליטה עליהם אבל אנחנו כן יכולים לבחור איך אנחנו מגיבים אליהם. אני אוהבת את החיים ואני תמיד אופטימית ככה שאני מצליחה להתמודד עם האתגרים שהחיים מציבים בפני.
:החיים נתנו לי המון פרספקטיבה
שרדתי את מלחמת העולם השנייה,
שרדתי את המלחמה באוקראינה,
“.אני אשרוד גם את המלחמה בישראל