קסניה קוז’בין
אוקראינה, קייב
ישראל, קריית ים
שהמלחמה פרצה לא חשבנו שהיא תימשך כל כך הרבה זמן. חשבנו שהמלחמה תמשך חודשיים – שלושה אבל בטח שלא יותר משנתיים. במהלך חודשי המלחמה הראשונים הבריאות של אמא שלי הידרדרה והבנתי מהר מאוד שאם לא נצא מאוקראינה לא נוכל להעניק לה טיפול רפואי ושהיא עלולה למות וכך מצאתי את עצמי בפני סיטואציה לא פשוטה שבה הייתי צריכה להחליט האם אני מפצלת את המשפחה שלי?
בעלי, דימטרוב, כבר התגייס לצבא האוקראיני ולחם ברוסים ככה שאם אני מחליטה לעזוב את אוקראינה עם הילדים אני נאלצת להשאיר אותו מאחור. זו הייתה אחת מההחלטות הקשות בחיי אבל בסופו של דבר נאלצנו לפצל את המשפחה ואני, הילדים, ואמא שלי הגענו לישראל.
לפני שפגשתי את דימטרוב ביקשתי מאלוהים שישלח לי את הגבר הטוב ביותר שיש והוא אכן שלח לי אותו. נפגשנו במסיבת סילבסטר בקייב לפני 12 שנה ואני כל שמחה שאלוהים שלח לי אותו. הקמנו משפחה עם שני ילדים וחיינו חיים מאושרים עד שהמלחמה פרצה. שעזבתי את אוקראינה התפללתי לאלוהים שישאיר אותי ואת דימטרוב ביחד למרות המרחק הגדול. ישנם המון זוגות שהמלחמה הפרידה ביניהם והמון זוגות שהחליטו להתגרש בעקבותיה אבל למזלי הקשר בינינו רק הלך והתחזק. אני מאוד מקווה שנצליח גם בעתיד לשמור על הזוגיות שלנו.
שהמלחמה בישראל פרצה נכנסתי לדיכאון. איך יכול להיות שלפני שנתיים הייתי במלחמה ועכשיו אני שוב מוצאת את עצמי במלחמה? בעלי רצה שנחזור לאוקראינה כי הוא חשב שקייב הרבה יותר בטוחה מישראל. הייתי צריכה לשכנע את עצמי ואותו שקריית ים הרבה יותר בטוחה ושאני צריכה להישאר בישראל.
מלחמה מעמידה אותך בפני סיטואציות בלתי אפשריות. קשה לדעת איזו החלטה לקבל בזמן אמת אבל אני מאמינה שכל החלטה שאנחנו מקבלים בחיים בסופו של דבר היא לטובתנו. גם אם אנחנו לא תמיד מצליחים לראות או להבין את זה