אנה פוליסוצ’נקו
אוקראינה, קייב
ישראל, חיפה
בלילה הראשון של המלחמה שמעתי פיצוץ אדיר וראיתי הבזק גדול מעבר לרחוב. זה היה טיל רוסי שהתפוצץ על בית שמולי וזה היה מפחיד מאוד. המלחמה הגיעה אלי הביתה. עברתי להתגורר במקלט שהגן עלי מהטילים הרוסים אבל אותו מקלט לא היה יכול להגן עלי מפני הקור. שָׁהִיתִי חמישה ימים בקור מקפיא במקלט אבל ברגע שהשלג התחיל לרדת והטמפרטורה צנחה למינוס 6 מעלות הבנתי שאני לא באמת יכולה לשאת את זה. תוך חצי שעה ארזתי תיק קטן שהיו בו בעיקר בגדים ודרכון והחלטתי שאני עוזבת את קייב. לצערי, נאלצתי להשאיר את אִמִּי מאחור מפני שהיא סירבה להתפנות. היא אמרה לי שהיא לא מתכוונת לעזוב את המולדת שלה וששום כובש לא יצליח להבריח אותה. היא עדיין חיה בקייב בין הטילים והאזעקות
מאחר שהבת שלי מתגוררת בישראל זה היה מאוד ברור עבורי שאני גם אגיע לכאן. הבת שלי עלתה לישראל לפני כשלוש שנים והיום היא משרתת כלוחמת במשמר הגבול הישראלי. היא מדברת עברית שוטפת והיא ישראלית לכל דבר ואני מאוד גאה בה. לעומתה, אני אף פעם לא חשבתי שאני אעשה ‘עליה’ לישראל. לפני המלחמה היו לי חיים מאושרים בקייב: הייתה לי דירה משלי, עבדתי בעיתונאות וכמרצה באוניברסיטה ולא חשבתי שאני אי פעם אעזוב את קייב אבל לפעמים לחיים יש תוכניות משל עצמם.
בקייב עליתי על רכבת ללבוב שהייתה עמוסה באנשים ושהצפיפות בה הייתה בלתי נסבלת. הנסיעה ארכה כאחת עשרה שעות, בעמידה, ללא אוכל וללא יכולת ללכת לשירותים. שהגעתי בסופו של דבר ללבוב נשארתי בה כשבוע כדי להתאושש מהנסיעה ומשם המשכתי למרכז של הסוכנות היהודית בורשה שם קיבלתי די מהר את הוויזה לישראל. לאחר קבלת הוויזה יכולתי כבר לעלות על טיסה לתל אביב אבל החלטתי להישאר בורשה ולהתנדב במרכז הסיוע של הסוכנות. היו כל כך הרבה פליטים שנזקקו לעזרה ככה שהרגשתי שאני חייבת להישאר ולעזור.
בישראל, בחרתי לגור בחיפה שהיא עיר גדולה עם דיור בר השגה ולא פחות חשוב היא גם קרובה לים. הספקתי כבר להשלים שני קורסים ב’אולפן’ עברית ככה שאת הדקדוק אני יודעת מצוין אבל אני עדין צריכה להתאמן על הדיבור שלי. פתחתי עסק קטן לשיווק ברשתות חברתיות. אני עוסקת במיתוג, קופירייטינג והפקות וידיאו. לצערי, בחיפה אין כל כך הרבה עבודות בעיתונאות ובעיתונאות רוסית בפרט אבל אני עדיין שמחה שאני יכולה להתפרנס מהכישורים העיתונאים שלי.
לפני שנה החלטתי לעשות קעקוע
היה לי חשוב שהוא יזכיר לי את המולדת האהובה שלי ושהוא יסמל תקווה ואופטימיות וככה הגעתי לקעקוע שעל הזרוע שלי. אוקראינה היא ‘אסם התבואה’ של אירופה אז משם הגיע הרעיון לקעקע, שיבולת – שממנה מייצרים לחם שהוא מקור לחיים ולהמשכיות – וליד השיבולת, את דגל אוקראינה.
.זה היה הקעקוע המושלם עבורי
לצערי, בשנה שעברה מלחמה פרצה גם בישראל אבל אני לא מתכוונת להתפנות מכאן. אני נשארת פה ומכאן אני אסייע גם לאוקראינה וגם לישראל