אוקראינה, מריופול ישראל, חיפה “מריופול היא אחת מהערים שספגו את ההפגזות הכי קשות באוקראינה. העיר שבה ביליתי את שנותיי המאושרות ביותר הפכה לעיי חורבות. במשך מספר שבועות חיינו תחת הפגזות רוסיות בלתי פוסקות ולצערי המון אנשים שהכרתי נרצחו בהפגזות. הבנתי מהר מאוד שאם אני לא אדאג למשפחה ולשכנים שלי אנחנו לא נשרוד. הייתי חייבת לדאוג כל הזמן שיהיה לנו מזון, מים ותרופות על מנת שנוכל לשרוד עוד יום. המלחמה הביאה אותי למצבי קיצון אבל למזלי גיליתי שיש בי את הכוחות לשרוד אותה. במהלך המתקפה הרוסית הדבר שהיה לי הכי קשה להתמודד איתו הייתה העובדה שבימים הראשונים של המתקפה הבת שלי לא הייתה לידי. היא הייתה נצורה באחת משכונות העיר האחרות ולא יכולתי להגן עליה. כל אמא רוצה להגן על הילדים שלה ובתחילת המלחמה לא יכולתי לעשות את זה. זו הייתה תחושה נוראית. למזלנו, לאחר מספר ימים הצלחנו להתאחד ובסופו של דבר גם לברוח מהעיר. אחד מהרגעים שהייתי צריכה לגייס את כל הכוחות שלי ...
אוקראינה, קייב ישראל, קריית ים שהמלחמה פרצה לא חשבנו שהיא תימשך כל כך הרבה זמן. חשבנו שהמלחמה תמשך חודשיים – שלושה אבל בטח שלא יותר משנתיים. במהלך חודשי המלחמה הראשונים הבריאות של אמא שלי הידרדרה והבנתי מהר מאוד שאם לא נצא מאוקראינה לא נוכל להעניק לה טיפול רפואי ושהיא עלולה למות וכך מצאתי את עצמי בפני סיטואציה לא פשוטה שבה הייתי צריכה להחליט האם אני מפצלת את המשפחה שלי? בעלי, דימטרוב, כבר התגייס לצבא האוקראיני ולחם ברוסים ככה שאם אני מחליטה לעזוב את אוקראינה עם הילדים אני נאלצת להשאיר אותו מאחור. זו הייתה אחת מההחלטות הקשות בחיי אבל בסופו של דבר נאלצנו לפצל את המשפחה ואני, הילדים, ואמא שלי הגענו לישראל. לפני שפגשתי את דימטרוב ביקשתי מאלוהים שישלח לי את הגבר הטוב ביותר שיש והוא אכן שלח לי אותו. נפגשנו במסיבת סילבסטר בקייב לפני 12 שנה ואני כל שמחה שאלוהים שלח לי אותו. הקמנו משפחה עם שני ילדים וחיינו חיים ...
אוקראינה, הליצינובה (כפר ליד העיר מיקולאייב) ישראל, אשקלון “כשהמלחמה באוקראינה פרצה אני ואמא שלי ברחנו לשוויץ. אמא שלי בחרה להישאר שם ואני הגעתי לישראל בעקבות בעלי אולכסנדר שכבר עבד פה באזור אשקלון כפועל בניין. חיינו חיים נורמליים רחוק מהמלחמה באוקראינה ולאחר זמן לא רב בישראל מיכאילו נולד. אנחנו ברחנו מהמלחמה באוקראינה ומצאנו את עצמנו במלחמה בישראל. בשבת, השבעה באוקטובר, בשעה 6:31 החל ירי טילים מסיבי לאשקלון. ידענו טוב מאוד לאיפה אנחנו מגיעים ושמענו גם על כיפת ברזל שמצליחה ליירט חלק גדול מהטילים אבל במטח הטילים בשבעה באוקטובר אני ואולכסנדר רעדנו בגלל שזו הייתה הפעם הראשונה שהיינו צריכים לדאוג לא רק לעצמנו אלא גם למיכאילו שרק נולד חודש לפני. בדירה ששכרנו באשקלון אין ממ”ד או מקלט. חדר המדרגות בבניין לא אטום ככה שהוא לא היה באמת אופציה להתגוננות. אם רצינו להתגונן מהטילים היינו צריכים לרדת למיגונית שנמצאת בהמשך הרחוב ובגלל שבאותה תקופה התאוששתי מניתוח קיסרי זה היה לי מאוד קשה להגיע ...
אוקראינה, דניפרו ישראל, בת ים “בשבילי המלחמה התחילה לא ב 24 לפברואר אלא יום לפני כשחבר עדכן אותי על כ 50 טנקים רוסים שחנו ממש מעבר לגבול. הידיעה הזו הכניסה אותי לפניקה וכבר התחלתי לחשוב איך אני נמלטת מדניפרו, בבוקר של הפלישה הרוסית אני עדיין לא האמנתי שהרוסים באמת יפתחו במלחמה כוללת עם אוקראינה. השכנה הכי קרובה שלנו? למה? קיוויתי שאני חולמת ושהפלישה היא בסך הכל סיוט – חלום רע שעוד רגע אני אתעורר ממנו, אך לצערי החלום הרע הזה התגלה כמציאות קשה שנמשכת כבר יותר משנתיים וחצי. כשהנשיא שלנו הודיע על מצב חירום בכל רחבי אוקראינה אני ממש לא יכולתי לנשום. לאחר מכן קיבלתי הודעה מחברה שלי: ‘אנה, המלחמה התחילה. קחי את אווה ותברחי.’ באותו הרגע הרגשתי פחד וחוסר אונים גדול. התחלתי לארוז בחופזה את החפצים שלי. אמא שלי ואחי ניסו להרגיע אותי אבל ללא הצלחה. היחידה שהצליחה באמת להרגיע אותי הייתה אווה שאמרה לי: ‘אמא, תשבי, תנשמי, אני ...
אוקראינה, חרקוב ישראל, חיפה “לצערי הרב, מלחמות הן דבר שאני מכירה מקרוב. קרוב מדי. נולדתי באודסה בשנת 1929 וכשפרצה מלחמת העולם השנייה גלי ההדף של המלחמה הגיעו גם אלינו. בשנת 1941 שהכוחות הגרמנים כבר היו ממש קרובים אלינו, ההורים שלי שכבר שמעו מה הגרמנים עושים ליהודים ברחבי אירופה החליטו שהם לא לוקחים סיכון והחליטו שכל המשפחה תברח לסיביר. זו הייתה הפעם הראשונה בחיי שהפכתי לפליטה. אני זוכרת את המחסור באוכל, את הרעב, ואת הקור מקפיא העצמות של סיביר. המלחמה השנייה בחיי פרצה לפני כשנתיים ולא באמת האמנתי שהיא תגיע לפתח ביתי. המלחמה עם רוסיה מתנהלת כבר עשר שנים והיא התנהלה בעיקר באזור דרום ודרום מזרח אוקראינה – אזורים שהם די רחוקים מחרקוב ככה שלא באמת חשבתי שהמלחמה תגיע גם אלי למרות שחרקוב ממוקמת רק כארבעים קילומטר מהגבול הרוסי. אני כבר עברתי דבר אחד או שניים בחיי ובעיני מלחמה היא לא תמיד סיבה לעזוב את הבית אבל ברגע שנחתה פצצה בחצר ...
אוקראינה, קייב ישראל, בת ים ?שאלתם את עצמכם פעם אם הייתם צריכים לברוח מהבית מה הייתם לוקחים אתכם אצלי התשובה הייתה מאוד ברורה. למרות שהייתה לי מזוודה מאוד קטנה מילאתי חצי ממנה במחברות הציור שלי. את החצי השני רציתי למלא בצבעי המים שלי. זו הייתה בחירה מאוד ברורה בגלל שהאמנות שלי מייצגת אותי בצורה הטובה ביותר. זו מי שאני וזה מה שאני רוצה לקחת איתי לכל מקום שאהיה בו. אבל, הפחד והחרדה שיתקו אותי. אמרתי לעצמי: ‘יוליה, איך את בכלל יכולה לחשוב על ציורים וצבעים אם את אפילו לא יודעת אם תחיי עוד שעה?’ היו לי חמש עשרה דקות לקבל החלטה ובסופו של דבר לקחתי אתי רק את מחברות הציור. את צבעי המים השארתי בקייב מתוך מחשבה שהמלחמה לא תהיה ארוכה ושאנחנו נחזור בקרוב. שהגעתי לישראל, בימים הראשונים, הרגשתי תלושה וכועסת והבנתי מהר מאוד שאני לא יכולה להישאר עוד יום אחד בבית ולִבְהוֹת בקירות. ראיתי מודעה שמחפשים מתנדבים במרכז סיוע ...
אוקראינה, קופיאנסק (מזרח אוקראינה) ישראל, חיפה “אני מגיעה מהעיר קופיאנסק הממוקמת במזרח אוקראינה, בקרבת הגבול עם רוסיה. בתחילת המלחמה הרוסים כבשו את העיר שלי ובמשך שלושה חודשים חַיֵּינוּ תחת הכיבוש הרוסי. אלו היו שלושה חודשים ארוכים ומפחידים. לא היה לנו חשמל, בקושי היה לנו מים לשתייה והיינו מנותקים לחלוטין מהעולם. ההורים שלי שהבינו את גודל הסכנה החליטו להבריח אותי ואת סבתא שלי מהעיר והצלחנו לעזוב את העיר דרך מסדרון הומניטארי מיוחד ולהגיע בסופו של דבר לקרובי המשפחה שלנו בישראל. היה לי ממש קשה להשאיר את ההורים שלי מאחורה, באזור מלחמה, במיוחד כשלא ידעתי מתי תהיה הפעם הבאה שאני אראה אותם שוב אבל לא הייתה לי באמת ברירה. למזלי, שלושה חודשים לאחר שאני עזבתי ההורים שלי הצליחו לברוח מאוקראינה והתאחדנו בישראל. עבורי, אלו היו שלושה חודשים מורטי עצבים ומלאים בחוסר ודאות. כל יום הייתי מחכה לקבל מהם מסר שהם עדיין בחיים ובימים שהמסר לא הצליח להגיע מפלס החרדה שלי היה נוסק. ...
אוקראינה, קייב ישראל, חיפה “כשהמלחמה פרצה שמענו כל הזמן אזעקות ופיצוצים ברחבי קייב ולמען האמת אני לא הייתי מוכנה לכך שהמלחמה תפרוץ. פתאום הייתי צריכה לדאוג למים לשתייה ולחשוב איך אני בכלל מטעינה את הפלאפון שלי על מנת שאוכל להמשיך ולתקשר עם העולם. המרתפים והמקלטים היו מלאים באנשים שחיפשו מחסה מההפגזות וזו הייתה סיטואציה שבה לא ידעתי אם אני אחיה או אמות. שההפגזות לא הפסיקו הבנתי שאני חייבת לברוח. ארזתי קצת מזון וציוד לדרך ונכנסתי לרכב שלי. כיוון הנסיעה שלי היה מערבה, לכיוון פולין, אבל בגלל המלחמה והאנדרלמוסיה שהיא יצרה הייתי צריכה לאלתר את המסלול שלי. גשרים הופצצו, דרכים נחסמו, ככה שזו לא הייתה נסיעה פשוטה בכלל. לאורך כל הנסיעה שמעתי גיחות של מטוסים, פיצוצים ויריות ולא באמת ידעתי אם אני אצליח לשרוד אותה. זו תחושה מאוד קשה לעזוב את המדינה שלך בזמן מלחמה ולהשאיר מאחוריך משפחה, חברים ועבודה שאתה אוהב אבל אוקראינה הייתה פשוט מסוכנת מדי עבורי. התפללת וקיוויתי ...
אוקראינה, קייב ישראל, רמת גן “לא באמת האמנתי שהמלחמה עם רוסיה תפרוץ ושהיא תפלוש לאוקראינה. גרתי במרכז קייב והקרבות לאורך השנים מול רוסיה היו במזרח ובדרום המדינה ככה שלא באמת האמנתי שהמלחמה תגיע גם לקייב. הייתי בטוח שרוסיה מנסה ל’הפגין שרירים’ ובסופו של דבר לא באמת תפתח במלחמה כוללת נגדנו. שהמלחמה פרצה ב 24 לפברואר הייתי בבודפשט בכנס של הסוכנות היהודית והייתי אמור לחזור ארבעה ימים לאחר מכן לקייב אבל כל הטיסות לאוקראינה בוטלו. זו הרגשה לא פשוטה להיות מחוץ למדינה שלך שפורצת מלחמה ללא יכולת לחזור אליה. בחודש הראשון, בבודפשט, עשיתי כל מה שאני יכול על מנת לעזור לגל הפליטים העצום שהגיע מאוקראינה. התנדבתי לסייע לפליטים שחצו את הגבול והיו צריכים לסדר את המסמכים והאשרות שלהם לפני שהם ממשיכים ליעד הבא שלהם. אנחנו מדברים על מיליוני בני אדם שברגע אחד הפכו לפליטים. לקח לי זמן להפנים את העובדה הזו אבל גם אני הפכתי לפליט שלא יודע מתי הוא יוכל ...
אוקראינה, קובל ישראל, בת ים “קובל נמצאת במערב אוקראינה והיא לא קרובה לחזית אבל גם אצלנו היו הרבה אזעקות. טילים רוסים נחתו שבעה קילומטרים מהבית שלי ככה שאני יודעת מה זה לחיות תחת פחד של טילים ואזעקות. מעבר לכך, בגלל שאנחנו ממש קרובים לגבול עם בֵּלָארוּס כל הזמן היו שמועות שרוסיה תפלוש אלינו ככה שכל הזמן הינו במתח תמידי. זה בלתי אפשרי לחיות בצורה כזאת, במיוחד כשיש לך ילדה קטנה שאת דואגת לה. בגלל הפחד הזה החלטתי לעזוב את אוקראינה והגעתי לישראל עם הבת שלי, מלאני. המציאות היא שעזבנו מלחמה אחת ומצאנו את עצמנו במלחמה אחרת. בשבעה באוקטובר אני זוכרת את האזעקות ואת הצעקות של השכנה שלי וזה גרם לי להרגיש שאני שוב נמצאת באוקראינה. אבל, למרות כל החרדות הנלוות בלגור בישראל, אני מרגישה פה הרבה יותר בטוחה בגלל מערכות ההגנה האוויריות שמצליחות ליירט את הטילים. הרגע הכי מפחיד שהיה לי במלחמה בישראל היה כשאזעקה תפסה אותי ואת מלאני ברחוב. לא ...