אוקראינה, חרקוב ישראל, באר שבע “המלחמה באוקראינה הפתיעה אותי בדיוק כמו שהמתקפה של השבעה באוקטובר הפתיעה את הישראלים. המלחמה עם רוסיה הייתה בעיקר בדרום ובדרום מזרח המדינה ולא באמת האמנתי שהא תפרוץ גם באזור חרקוב. שהתחילו ההפצצות המסיביות של הרוסים ברחנו למרתף של הבניין אבל גיליתי שעד שיורדים למרתף מהקומה התשיעית לא תמיד מצליחים להגיע אליו ואתה מרגיש את גלי ההדף של ההפצצות. לאוקראינה אין מערכות הגנה כנגד טילים כמו ‘כיפת ברזל’ או מערכת ה’חץ’ ככה שאם יורים עלינו טילים חצי מדינה יורדת למקלט. בישראל, מערכות ההגנה כנגד טילים יכולות להעריך היכן הטיל ינחת ככה שהאזעקות מופעלות בהתאם. לאוקראינה אין את היכולת הזו ככה שאתה כל הזמן שומע אזעקות גם אם הטילים לא אמורים לנחות בשכונה שלך. באוקראינה אתה כל הזמן שומע אזעקות. 24 שעות, ואי אפשר באמת לחיות ככה. אני והבת שלי ברחנו מאוקראינה והפכנו לפליטות. הבת שלי שהיא כבר גדולה החליטה להשתקע בסלובקיה ואני בחרתי להגיע לישראל ולהיות עם יבגני ...
אוקראינה, זפוריז’יה ישראל, פתח תקווה “הגעתי לישראל עם בתי אווה, בת השש, חודש לאחר שהמלחמה פרצה באוקראינה. המעבר לישראל כפליטה והחשש לחיי משפחתי שנשארה באוקראינה הובילו אותי לדיכאון שסבלתי ממנו במהלך השנתיים האחרונות. למרות המלחמה הקשה והסיכונים הביטחוניים מאוד רציתי לחזור ולבקר את המשפחה שלי באוקראינה. הייתי אמורה לטוס לאוקראינה ב – 13 לאוקטובר אבל מתקפת השבעה באוקטובר שינתה את כל התוכניות שלי. הרגשתי שהעולם שוב מתמוטט עלי בפעם השנייה בתוך פחות משנתיים. הרגשתי שהמלחמה בישראל סוגרת עלי ושאני חייבת לצאת מפה. הצלחתי לעלות עם בתי אווה לטיסת חירום שפינתה אזרחים זרים מישראל ונחתנו ברומניה. משם המשכנו עם אוטובוס לאוקראינה לעיר הולדתי זפוריז’יה שלאחר שנתיים של מלחמה הפכה לעיי חורבות. ‘קבלת הפנים’ שלי לעיר הייתה הפגזה מסיבית של הרוסים שבעקבותיה החלטנו להתפנות לאוריקיב שנמצאת כמה ק”מ דרומית לזפוריז’יה. הביקור באוקראינה היה מאוד קשה לי כי ראיתי במו עיניי את ממדי ההרס העצום שהמדינה חוותה, את הסבל ואובדן החיים המזעזע. לאחר שלושה חודשים באוקראינה חזרתי ...
אוקראינה, קייב, בּ֫וּצָ’ה ישראל, חיפה “עבורי, הדבר שהיה לי הכי קשה להתמודד אתו במהלך המלחמה היה הפחד התמידי על הילדים שלי. הם הדבר שהכי יקר לי בחיים ולא יכולתי לשאת את המחשבה שאני עלולה לאבד אותם לכן ברגע שהמלחמה באוקראינה פרצה ברחנו מקייב לבית הכפר שלנו באזור בּ֫וּצָ’ה. חשבנו שאנחנו בורחים לאזור בטוח יותר אבל למעשה ברחנו לאחד האזורים המסוכנים ביותר באוקראינה שבו התבצע טבח מחריד באזרחים חפים מפשע. אני והבת הקטנה שלי הצלחנו בסופו של דבר לברוח מאוקראינה לבודפשט ומשם הגענו לישראל. הבן הגדול שלי, נשאר באוקראינה ולמרות שלא הייתה לו שום הכשרה צבאית הוא התגייס לצבא ובשנתיים האחרונות נלחם בחזיתות הקשות ביותר כנגד הרוסים. המשפחה שלו (אשתו ונכדתי) ברחו לפולין ומאז כבר הספיקה לחזור לקייב ככה שאני כל הזמן דואגת להם ולו כי המלחמה עדיין משתוללת באוקראינה. אני ובתי, הצלחנו לברוח מאוקראינה אבל הטראומה מהמלחמה הגיעה אתנו גם לישראל. באוקראינה, הבת שלי מאוד פחדה מהרעש של המטוסים, הפיצוצים, והאזעקות ...
אוקראינה, קייב ישראל, חיפה “המלחמה פרצה בחמש בבוקר ואני עדיין זוכרת את האזעקות העולות ויורדות ואת הפיצוצים שנשמעו בכל רחבי קייב. מי שלא היה במלחמה לא באמת יכול להבין את תחושת הפחד שמתלווה אליה. הפחד הגדול נובע מכך שאין לך שליטה על החיים שלך ואתה לא יודע מה עלול לקרות לך ולאהובים שלך. בכל רגע נתון טיל או פגז יכולים להתפוצץ בקרבתך ולהרוג אותך במקום. בדיוק, מה שקרה לחברה טובה שלי שנרצחה מפגז של טנק רוסי שנורה לעבר הבית שלה. בתחילת המלחמה, הבן שלי, שגר בישראל התקשר אלינו והתחנן שנברח מקייב ונגיע לישראל. בעלי שהוא עדיין בגיל גיוס נאלץ להישאר מאחור ואני זוכרת שלא היה לנו אפילו מספיק זמן להיפרד כמו שצריך. הכל קרה כל כך מהר ושהגעתי לתחנת הרכבת פשוט עליתי על הרכבת הראשונה שיצאה מהרציף. לא באמת היה חשוב לי לאן הרכבת נוסעת כל עוד היא נסעה מערבה ומרחיקה אותי מהמלחמה. הרכבות היו עמוסות בנשים, ילדים וזקנים שכמוני ניסו לברוח ...
אוקראינה, קייב ישראל, תל אביב “נולדתי בדניפרו בשנת 1992 לאחר שברית המועצות קרסה ואוקראינה נהפכה למדינה עצמאית ככה שאני לא מכירה מציאות אחרת. הילדות שלי באוקראינה הייתה שמחה והיו לי חיים טובים ומאושרים עד הפלישה הרוסית. עד הרגע האחרון לא באמת האמנתי שהרוסים יפתחו במלחמה נגדנו. אני זוכרת שהייתי לבד בבית עם החתול שלי נאטס (nuts) ופתאום התחילו אזעקות. שבדקתי את הפלאפון שלי ראיתי הודעה מחברה טובה שלי שכתבה לי שהמלחמה שלא חשבתי שתפרוץ, פרצה. עד הרגע האחרון לא באמת האמנתי שתפרוץ מלחמה. הייתי בהדחקה קלאסית. לא קניתי מצרכי חירום, לא ארזתי מזוודה למקרה שאצטרך לברוח ובקושי האזנתי לחדשות. רציתי להאמין שהמלחמה לא באמת תפרוץ אבל היא פרצה. שהמלחמה פרצה, לא באמת ידעתי מה אני אמורה לעשות. התקשרתי לבוס שלי ושאלתי אותו בתמימות האם אני צריכה להגיע לעבודה? הוא אמר לי שהוא ביטל את כל הפעילות שלנו וכדאי שאני אלך לקנות אוכל ואוציא כסף מהכספומט הקרוב. הצטיידות החירום שלי כללה ...
אוקראינה, קייב, מוטיז’ין (אזור בּ֫וּצָ’ה) ישראל, פתח תקווה “שהמלחמה פרצה אני זוכרת בעיקר את תחושת הפאניקה שסבבה את האנשים. בהתחלה, לא כל כך ידענו מה לעשות אבל בגלל שקייב הופגזה ללא הרף החלטנו לעזוב אותה ולעבור לבית קיט שהיה לנו באזור בּ֫וּצָ’ה שהיא כעשרים קילומטר מקייב. אני זוכרת את תחושת הפחד שחשתי כשראיתי את השיירות של הטנקים והחיילים הרוסים כשהם עברו ליד בית הקיט שלנו. צילמתי אותם בווידאו בזהירות עם הפלאפון שלי וקיוויתי שהם לא יראו אותי ולא יפגעו במשפחה שלי. לצערי, החששות שלי מפלישת הכוחות הרוסים הייתה מוצדקת וכשהרוסים עזבו את אזור בּ֫וּצָ’ה העולם נחשף לזוועות הנוראיות שהם ביצעו. אני חושבת שבחיים האלה אפשר לסלוח על הכל אבל אי אפשר לסלוח על רצח של אנשים חפים מפשע. זה פשוט בלתי נסלח בעיני לאחר הטבח בבּ֫וּצָ’ה לא היה לנו ספק שאנחנו חייבים לעזוב למקום בטוח. אבא ...
בתה של אנג׳לה מרקובה אוקראינה, קייב, מוטי’זין (אזור בּ֫וּצָ’ה) ישראל, פתח תקווה באוקראינה לא היה לנו מקלט או ממ”ד להסתתר בו. המלחמה הביאה אותנו למצב שלא היה לנו חשמל, מים או מזון וכל זה במינוס של חמש עשרה מעלות. אני זוכרת שישבתי על הרצפה הקרה במרתף של הבית שלנו, מוקפת בשקים של תפוחי אדמה, שומעת את הֵדֵי הפיצוצים מסביבנו ומתפללת שלא יקרה לי ולמשפחה שלי שום דבר רע הבנו מהר מאוד שאם אנחנו רוצים להציל את עצמנו אנחנו חייבים לברוח מהבית. ברגע שהייתה הפסקת אש נכנסו לרכב והתחלנו לנסוע לכיוון מערב. במהלך הנסיעה ראיתי כל כך הרבה גופות ומכוניות שרופות. זו נסיעה שאני לא אשכח כל החיים שלי. אם לא היינו מצליחות לברוח ולהגיע בסופו של דבר לגבול הרומני אני לא יודעת מה היה קורה לנו. שהמלחמה פרצה בישראל בשבעה באוקטובר וראיתי בטלוויזיה את הגופות והמכוניות השרופות זה היה טריגר מאוד חזק עבורי לאותה נסיעה בכביש המוות באוקראינה. המראות והריחות ...
אוקראינה, חרסון ישראל, לוד “ב 24.2.2022 הטלפון שלי צלצל בשעה שש בבוקר ועל הקו הייתה אמא שלי שהודיעה לי שהפלישה הרוסית לאוקראינה החלה. ביום הראשון לפלישה ההפצצות היו כל כך מסיביות שממש פחדתי להישאר לבד בדירה שלי. החלטתי להימלט לדירה של אבא שלי שהייתה ממוקמת בחלק אחר של העיר ושלבניין שלו היה מרתף שבו יכולנו לתפוס מחסה ביום הפלישה הייתי מבוהלת וחששתי מאוד לחיי בגלל ההפצצות המסיביות בכל רחבי העיר. במהלך כולו אותו היום התחבאתי במרתף הבניין של אבי וחוויתי רכבת הרים של רגשות ביניהן בלבול, הלם, ייאוש ובעיקר רצון עז לברוח מחרסון אבל למרות זאת החלטתי להישאר עם אבא שלי. הייתה לי תקווה שהצבא האוקראיני יצליח להדוף את המתקפה הרוסית אבל, לצערי, שבוע לאחר מכן הרוסים הצליחו לכבוש את חרסון והחיים שלנו תחת הכיבוש הרוסי החלו. אני זוכרת את הרכבים הצבאים של הכוחות הרוסיים מפטרלים בעיר ואת המצור שהם הטילו עלינו. במהלך המצור האינטרנט הפסיק לעבוד והחנויות היו סגורות ...
Ukraine, Kharkiv Israel, Kiryat Shmona, Bat Yam, Tel Aviv “We never imagined that we would become refugees and have to flee Ukraine. Nor did we anticipate that, after becoming refugees, we would become refuges for the second time, in Israel, but life had other plans for us. When the Russians invaded Ukraine and the shelling started to shake Kharkiv, we realized we were in a war and faced the risk of being buried under the rubble of Russian bombings. Consequently, we decided to leave Kharkiv. Since our daughter, her husband, and our three grandchildren live in Israel, it was clear from the beginning that Israel would be our country of refuge. For about a year and a half we lived in Kiryat Shmona in my daughter’s house. Seven people in a four-room house. It wasn’t easy at all, but at least the whole family was together. All our lives we ...
Ukraine, Kyiv Israel, Haifa “On the first night of the war, I heard a huge explosion and saw a flash of light across the street. A Russian missile had hit the house in front of me, and it was terrifying. The war had come to my doorstep. I moved to a shelter that offered protection from the missiles, but it couldn’t shield me from the cold. After five days of enduring the freezing temperatures, and with the temperature dropping to -6°C and snow beginning to fall, I realized I couldn’t bear it any longer. Within half an hour, I packed a small bag with mostly clothes and my passport and decided to leave Kyiv. Unfortunately, I had to leave my mother behind because she refused to evacuate. She was determined not to leave her homeland and insisted that no occupier would drive her away. She still lives in Kyiv, amid ...